<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית ששי שער שלישי</h1>
<h2>דף קה.</h2>
מים ראשונים ניטלין בכלי וניטלין בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, וחלופיהן במים אחרונים, שמים אחרונים ניטלין בין בכלי בין שלא בכלי, [אבל] אין ניטלין [על גבי קרקע, אלא צריך שיטול] על גבי כלי או על גבי קש [או] עצים וכיוצא בזה, כדי שלא יפלו המים מידיו על גבי קרקע.
<h2>דף קז.</h2>
הדלי שדולין בו מן הנהר או מן הבור, אם נקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים כמו שבארנו, אבל אם היה עדיין על גב הנהר או על גב הבור וקלוח מים יורד ממנו לנהר או לבור, מטבילין [בו] את הידים שהקלוח מחבר בינו ובין המים שבבור או בנהר, והרי הוא כמטביל ידיו בנהר או בבור. השוקת שדולין ונותנין שם מים להשקות את הגן, אין מטבילין בה את הידים לפי שהמים [שבה] שאובין הן, ואין טובלין במים שאובין, ומה הפרש יש בין זה למשכשך ידים בכלי, פירשו רבותי מפני שהשוקת מחוברת לקרקע וכל שהוא מחובר לקרקע אינו ככלי לנטילת ידים, אלא הרי הוא לענין זה כקרקע וכל שבקרקע מדין טבילה הוא, ואין טבילה בשאובין. קרב ידיו למקום שפיכת הדלי בשוקת, ידיו טהורות שהרי זה כנוטל מן הדלי על ידי שפיכת הדולה.
המטביל ידיו בנהר או במקום כנוס מים הראוין לטבילה, ידיו טהורות, אם נטילה הקלה מטהרת הידים קל וחומר לטבילה החמורה. נטל ידו אחת מן הכלי הראוי לנטילה וידו אחת בטבילה, ידיו טהורות. בד"א במטביל ידיו שם, אבל להטביל ידו אחת וליטול באותו יד ולשפוך על השניה, ידו טמאה, שאין כאן לא נטילה ולא טבילה, ואין צריך לומר בשחפן חבירו מים בחפניו מן הכלי, או מן הנהר, ונתן על שתי ידיו, שאין חפני חבירו ככלי, ולפיכך ידיו טמאות. נטל הוא על ידו אחת מן הכלי, וחזר ונטל באותו יד פעם שניה ונתן על ידו השניה, יש מי שהורה שידיו טהורות שהרי נטל הוא בעצמו מן הכלי, ויש מי שאוסר, ונראין דבריו. שכשך ידיו בתוך הכלי שיש בו רביעית ידיו טהורות, שכל שמשכשך בתוך הכלי כנוטל ממנו.
כלי שנקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקין כשאדם מושיבו על המים, הרי זה פסול, בד"א בזמן שהנקב בשולי הכלי עד שאינו מקבל רביעית מן הנקב ולמטה, אבל אם מקבל רביעית מן הנקב ולמטה, כשר. בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו, אבל כל כלי שנקב או שנשבר שבר המעלה אותו [מידי] טומאתו, פסול, לפי שאין זה כלי אלא שבר כלי.
הנוטל ידיו למים ראשונים צריך שיטול מן הכלי. וכל הכלים כשרים ליטול ממנו לידים, בין כלים המקבלין טומאה בין שאין מקבלין טומאה ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה. במה דברים אמורים בכלים שתוכן עשוי לקבל משקין ושמחזיקין רביעית [לוג]. כיצד, כל כלי שאין מחזיק רביעית [לוג] אין נוטלין [ממנו] לידים, שהנטילה צריכה רביעית. והוא שיטול מרביעית המכונס במקום אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית, ידיו טמאות כשהיו. היה תוכו של כלי מקבל רביעית אבל אינו יושב אלא כשהוא מסומך בדבר אחר, פסול ליטול ממנו לידים, עד שיהא מקבל רביעית כשהוא יושב מעצמו כשאינו מסומך. [התקינו עד שיהא יושב כשאינו מסומך ומקבל רביעית, הרי זה כשר]. כיצד מגופת החבית שאינה יושבת אלא כשהיא מסומכת והתקינה, הרי היא כשרה. חמת וכפישה שהתקינן לשבת שלא בסמיכה כשרין, שהרי עשוין לקבל משקין, אבל השק והקופה אע"פ שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפת אותן בזפת עד שהן מקבלין משקין, פסולין, לפי שאינן עשוין לקבל משקין.
